ממתק לשבת🍬 - פרשת מטות

כמה ה׳ אוהב אותנו

רעיון נפלא על פרשת השבוע פרשת מטות, מספר "אור החיים והשלום". הקב"ה ציוה למשה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים. כאשר משה רבנו ציווה זאת לעם ישראל אמר ההיפך, שצריכים אנחנו בני ישראל לנקום את נקמת ה' מאת המדיינים. והשאלה היא מדוע שינה משה רבנו ממה שציוה אותו ה'?

ההסבר לכך נעוץ בדברי הגמרא במסכת ברכות (ו.) שאל רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין התפילין של הקב"ה מה כתוב בהם? א''ל: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". זו אגדה שנראית כל כך תמוהה, מה ענין של תפילין אצל בורא עולם? אלא נראה להסביר שאין הדברים כפשוטן, אלא שכוונת בעל האגדה לומר, שכשם שאנחנו בני ישראל מניחים תפילין, על מנת שנזכור תמיד את ה', כמו שכתוב "לזיכרון בין עיניך", כך להבדיל גם הקב"ה יש לו תמיד את זכרונם של בני ישראל לנגד עיניו, ולכן מה כתוב אצלו בזיכרון הזה? - מי כעם ישראל הבנים שלי. ולעולם אינו מסיח דעת מהם, כמו שלנו אסור להסיח דעת מהתפילין. כמו שמי שזוכר דבר תמיד לנגד עיניו של פעולותיו ומעשיו הם תמיד יבואו לשרת את אהובו שזוכרו תמיד. ולכן כאשר הקב"ה מבקש ממשה רבנו לנקום על הקלקול שנעשה בבניו בגלל המדיינים, הרי שלנגד עיניו יש רק עם ישראל. אבל כאשר אנו נדרשים לנקום מאת המדיינים על מה שעוו ופשעו לריבונו של עולם, לנגד עינינו יש רק דבר אחד והוא הצער שנעשה לאבינו מלכנו.

*ענוות גדולי הדור*

בחודש ניסן, שנת תשמ"ג, מרן הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל נבחר לכהן בתפקיד הרב הראשי לישראל. זמן קצר לאחר מכן הוזמן הרב מרדכי אליהו לאזכרה של אחד ממכריו בירושלים, לדרוש ברבים במתק שפתיו בדברי תורה. עם ירידתו מרכב השרד נודע לו כי במקום נמצא גם קודמו לתפקיד הרב הראשי, מרן הגאון עובדיה יוסף זצ"ל. הרב מרדכי אליהו הסתובב אל הרכב, וביקש מנהגו האישי את חליפת הרבנים הפשוטה. ללא היסוס פשט במהירות רבה את גלימת הראשון לציון השזורה בחוטי כסף ואת המצנפת, ולבש את חליפת הרבנים ולראשו חבש כובע. בדרכם לאולם בו התקיימה האזכרה תמה נהגו לפשר הדבר ושאל: "מדוע ולמה החליף הרב את בגדיו?" השיבו הרב מרדכי אליהו בפשטות: "אני מבין כמה קשה היא הפרישה מתפקיד כה חשוב ומכובד כרב ראשי, ובפרט בתקופה הסמוכה לסיום התפקיד.

אינני מסוגל להיכנס לאולם עם חליפת הראשון לציון והמצנפת, אולי זה יעורר מעט צער בליבו של גדול בישראל... ולזה לא אסכים!"

לעיתים הקנאה שלנו באחרים, במה שיש להם, באיכות החיים שלהם יוצרת אצלנו יאוש, תסכול והרבה אי נחת, "למה הוא ואני לא?"

אמר בן עזאי: "בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלא נימא"

שבת שלום ומבורך

לירון 💐